יום שני, 25 ביוני 2018

הורות משותפת

אחוזי הגירושין הגבוהים הובילו לשינוי תפיסת החברה, בכל הנוגע לתא המשפחתי. אורח החיים המודרני, בשונה מאורח החיים הקדום, מקבל את השוני שהתחולל בחברה ואת התפיסה הקשורה למסגרת ההורית. לעיתים, מסגרת הורית נורמטיבית לילדים, מצריכה התערבות משפטית וזאת על מנת לוודא כי הערכים הבסיסים יקוימו ויובילו להתפתחות תקינה של הילדים.

בשורות הבאות נסקור מהי הורות משותפת, מהו הסכם הורות משותפת וכיצד עיקרון טובת הילד תופס חלק נכבד בהתערבות המשפטית. יוער כי מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן ומהווה מאמר תוכן בלבד. לכן, אין לראות בו כתחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה בתחומו. 

מהי הורות משותפת?

הורות משותפת, כשמה כן היא, שיתוף בגידול ילדים משותפים. אומנם מצב זה נשמע לגיטימי ורגיל לכל אוזן, כיון שהתפיסה הברורה היא כי ילד משותף להורים משותפים, אמור לגדול ולהתחנך על ידי הוריו יחד. נראה שהמושג הורות משותפת מצביע על פן יותר עמוק מגידול ילדים משותפים ומצביע על חלוקה שוויונית בגידול ואחריות וכן מעורבות אקטיבית של שני ההורים בחיי ילדיהם.

המצב ה"טבעי" והמוכר לרוב, הוא כמובן זוג נשוי שמביא ילדים לעולם. מנגד, רבים הם האנשים, אשר כיום בוחרים לחבור לאדם אחר, על מנת להקים משפחה, או אם נרצה – משפחה מלאכותית. אין מדובר בבני זוג כמשמעותם הטבעית, אלא בשני אנשים שמבקשים לגדל ילד יחדיו. בהתאמה, כדי לממש את אותה "הורות משותפת", עורכים בני זוג, הסכם הורות משותפת. יתרה מכך, המחלוקת המשפטית עולה במקרים שבהם בני זוג שאינם מנהלים קשר זוגי ואף אין ביניהם הכרות עמוקה וזוגית, מחליטים להביא ילד משותף לעולם. אז, עולות השאלות: בחזקת מי יגדל הילד? מי מהוריו יהיה אחראי לגידולו וחינוכו ולמעשה מי יהיה ההורה האקטיבי בחייו? 

משמורת משותפת אל מול הורות משותפת:

כאשר בני זוג מגיעים להחלטה לסיים את המערכת הזוגית ביניהם ולשניים יש ילדים משותפים, תחליט הערכאה הדנה בעניינם על אופן גידול הילדים, מהרגע שבו ייפרדו דרכיהם. להחלטת הערכאה יש השפעה גדולה, הן על בני הזוג והן על חיי הילד, שכן מדובר בשינוי ממשי בחייהם. הערכאה יכולה להחליט בין משמורת משותפת לבין הסדרי ראייה, כאשר עיקרון העל שעומד לנגד עיניה ולפיו היא פועלת, הוא כאמור "עיקרון טובת הילד".

למעשה, ההבדל המהותי בין משמורת משותפת להסדרי ראייה, הוא עניין הזמן. במשמורת משותפת מחולק הזמן באופן שווה בין ההורים ולמעשה, גידול הילד וחינוכו מתחלקים בצורה שווה בין בני הזוג. לעומת זאת, הסדרי הראייה קובעים מי ההורה שהילד יהיה תחת חסותו ואילו להורה השני ייקבעו שעות וימים קבועים שבהם יבקר את ילדו.

היות והדין האישי הוא עולם ומלואו, כל נושא עומד בפני עצמו ויש לו תתי נושאים חשובים. לא נוכל להציג את הנושא על בוריו. לכן, בשורות הבאות נעסוק בהשוואה בין משמורת משותפת לבין הורות משותפת ונבין את ההבדלים הקיימים.

המשמורת המשותפת תהווה החלטה של ערכאה דיונית במקרה שבו בני הזוג מתגרשים. למעשה, המשמורת מתייחסת לסידורי הלינה ומגוריו של הילד. מכאן, כי המשמורת תחולק באופן שווה בשווה בין ההורים ולילד יהיו שתי בתים בו זמנית.

הסכם הורות משותפת יתכן שיתבצע כאשר ההורים חיים באותו בית, או שלא, כשההורים במערכת זוגית וגם כשלא. למעשה, הסכם זה נועד על מנת להציב גבולות ברורים על אופן גידול הילד, חינוכו ומעורבות הוריו בחייו. ישנם הורים שלא חוו חוויה הורית לפני כן. מכאן, שדברים שנראים טרם הבאת הילד לעולם, משתנים בצורה בוטה לאחר הבאתו לעולם. לכן, מומלץ וחשוב ולהסדיר הסכם זה לפני ביצוע ההליך. 

עיקרון טובת הילד:

עיקרון טובת הילד מוכר עוד משנת 1989. באותה שנה נקבעה אמנה בדבר זכויות הילד, העומדת על זכויותיהם הפוליטיות, האזרחיות והכלכליות של הילדים. בעת החלטת הערכה בנוגע להסכם הורות משותפת או משמורת ילדים, יבחן בית המשפט את העניין מנקודת מבטו של הילד הספציפי וכן לפי כל מקרה לגופו. ברור כי מדובר בהחלטה קשה, שחורצת את גורלו של הילד. לא פעם, אירעו מקרים שבהם בית המשפט החליט כי טובת הילד שונה ממה שההורים חשבו שצריך לקרות ואף אחים הופרדו זה מזה, בשל המחשבה כי טובתו של האחד אינה בהכרח טובתו של האחר. 

סוף דבר:

הליך הורות משותפת מהווה גם שינוי משפטי וגם שינוי חברתי. על אף התקדמות הפסיקה וכן התקדמות החברה, עדיין קיימים מקרים שבהם ניתן לראות החלטות לא שוויונית. החלטת ההורים לערוך הסכם הורות משותף חשובה לעתידם, לא פחות מעתידו של הילד. לכן, אם מצאתם את עצמכם עומדים בצומת דרכים בנוגע להורות משותפת, לפני קבלת החלטה ופתיחת ההליך, מומלץ להיוועץ עם עורך דין מומחה בדיני המשפחה.

יום שלישי, 19 ביוני 2018

גט

הליך הגירושין הינו הליך מורכב, קשה ומצער, בעיקר בפן הרגשי, שאותו עוברים בני הזוג אשר החליטו על פירוק הזוגיות. להליך זה, מתווסף הליך משפטי מורכב לא פחות, הדורש מעורבות של ערכאה משפטית, דתית וכן התעסקות בנושאים נלווים להליך הגירושין. היות והדין האישי במדינת ישראל מושתת על ההלכה הדתית (שהיא ארכאית במובנים רבים), עדיין – עד ימינו אנו, קיימת התערבות ממשית מבחינה דתית, בכל הליך הנישואין והגירושין. יוער, כי גם אם אין מדובר בבני זוג דתיים, עדיין זוג אשר מעוניין למסד את קשרו, מחויב לעשות זאת על פי הדין העברי דתי.

מכאן ובשים לב למבואר – בשורות הבאות נסקור לעומק את הליך הגירושין במדינת ישראל. תחילה, נציג את הערכאות העוסקות בדין האישי ומסדירות את הליך הגירושין וכן את הנושאים הכרוכים. לאחר מכן, נסביר מהו גט ועל ידי מי הוא ניתן. לבסוף, נציג בקצרה מהי סרבנות גט.

נבקש להעיר כי מאמר זה הינו מאמר תוכן בלבד. לכן, אין לראות בו כתחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה. 

גירושין בישראל:

כאמור, הדין האישי במדינת ישראל מושתת על הדין הדתי הקדום. השפעות אלו מורגשות עד ימינו אנו, למרות שמדובר בדין קדום ולא חדשני לימנו. אחת ההשפעות המהותיות, היא כאמור ערכאות המוסמכות לדון בדין האישי. במדינת ישראל, קיימות שתי ערכאות מקבילות: בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה.

בית הדין הרבני – בית הדין הרבני הינו הערכאה המשפטית בישראל, אשר יש לה סמכות בלעדית, בכל הנוגע לנישואין וגירושין של יהודים בישראל. סמכותו של בית הדין הרבני נובעת מחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג–1953. הדין העברי–דתי, שעליו מושתתות כלל הקביעות של בית הדין הרבני, רואה בנישואין כערך עליון. מכאן, שכל פנייה לגירושין, תיתפס על ידי בית הדין הרבני כמוצא האחרון. כאמור, הסמכות לדון בהליך הנישואין ובתביעת הגירושין, היא של בתי הדין הרבניים בלבד וניתנת סמכות נוספת לדון בנושאים הנלווים לגירושין, כמו: משמורת ילדים, תביעת שלום בית, בדיקת אבהות, חלוקת רכוש וכדומה.

בית המשפט לענייני משפחה – זו ערכאה נוספת, אשר לה שמורה הסמכות לדון בדין האישי. בית המשפט לענייני משפחה רשאי לדון בכל הנושאים הנכרכים בהליך הגירושין, כפי שהוצגו לעיל, אם כי הסמכות לדון בהליך נישואין ותביעת גירושין, נתונה אך ורק בידיו של בית הדין הרבני.

מכאן, נבין כי קיימות שתי ערכאות אפשריות, שאליהן ניתן לפנות בתביעה לגירושין או בענייני אישות.  למרות שלערכאות ישנה סמכות מקבילה לעסוק בנושאים הכרוכים להליך הגירושין, עדיין נראה כי קיים הבדל מהותי ביניהן. בעוד בית הדין הרבני פועל על פי הדין היהודי–הדתי, בית המשפט לענייני משפחה מושפע מהחוק החילוני. לאור כך, נראה כי התעורר "מרוץ סמכויות" בין הערכאות האמורות, שכן תביעה שתתקבל ראשונה אצל מי מהערכאות, לה תהיה הזכות הבלעדית לעסוק בה מתחילתה ועד סופה.  

הליך הגירושין וקבלת הגט:

כאמור, בעת פנייה של אחד הצדדים לבית הדין הרבני לקבלת גט (או אם נרצה – בתביעת גירושין), ינסה בית הדין הרבני תחילה להסדיר את שלום הבית בין בני הזוג. הסכם שלום הוא הסכם שנערך על ידי בני הזוג יחדיו, שבו הם מסכימים על חיי הזוגיות שינסו לשפר לאחר עריכת ההסכם. לאחר תקופת הזמן שבה ינסו בני הזוג להסדיר את יחסיהם, יוכלו להחליט להישאר יחד או להמשיך להליך הגירושין. כמובן שלא בכל מקרה ייערך הסכם שלום בית, אלא רק במקרים שבהם משתכנע בית הדין, על יסוד תביעה שמוגשת לשלום בית, כי יש מקום לכך.

ככלל, הליך הגירושין מחולק לשני חלקים: כאשר קיימת הסכמה הדדית בין השניים, או בהיעדר הסכמה – כאשר קיימת עילת גירושין. נסביר: לאחר הסכמה הדדית בין בני הזוג, בית הדין יערוך טקס שבמסגרתו "יגרש" הבעל את אשתו ובכך הוא בעצם משחרר אותה לדרכה. מנגד, כאשר אחד מבני הזוג אינו מעוניין בגט, בית הדין הרבני יבחן את קיום אחת מעילות הגירושין, הקבועות בדת הדתית ומוגדרות כרשימה סגורה. כאשר נמצאה עילה לקיום הגירושין, בית הדין הרבני יפסוק גט לבני הזוג. אז, מתעוררת בעיה נוספת, הנקראת – סרבנות גט. 

סרבנות גט:

סרבנות גט הינה מצב שבו אחד מהצדדים אינו מוכן להתיר את קשר הנישואין, אם כי ישנו הבדל ברור בין סירובה של האישה לגירושין לבין סירובו של הגבר. על גבר אשר יחליט להמשיך בחייו ללא היתר גט, לא יופעלו סנקציות. יתכן שיינתן לו היתר לנישואים נוספים, שבהם יוכל הגבר להביא ילדים לעולם, מבלי שיחשבו לממזרים. זאת, להבדיל מאישה שתסורב לגט, שעליה יופעלו סנקציות קשות, כמו אי היכולת להמשיך בחייה ולמעשה עליה להיות כבולה לבעלה.

נושא סרבני הגט מוכר כיום ועורר שיח ציבורי במהלך השנים האחרונות. טיפול בסרבנות הגט מוטל כאמור על בתי הדין הרבניים, כאשר במהלך השנים ניסו להפעיל סנקציות על סרבני הגט, ללא הצלחה רבה.

יום רביעי, 28 במרץ 2018

ידועים בציבור

מערכות יחסים בין בני זוג, אינן מחייבת אותם בנישואין על מנת שיכירו בהם כשותפים לחיים, בכלל ההיבטים הרלוונטיים. לעיתים, הסיבות לקיומה של זוגיות לא ממוסדת, נובעות מטעמי אידיאולוגיה ולעיתים נובעות מחוסר יכולת להינשא בהתאם לדיני האישות, הכפופים בישראל לדין העברי–דתי, שהשפיטה בעניינם נערכת  בבית הדין הרבני, זאת מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים").

במאמר שלפניכם/ן, נסקור: מהם התנאים להגדרת בני זוג בתור "ידועים בציבור", מה הדין באשר לחלוקת רכוש בין בני זוג ידועים בציבור וכן, מה הדין בעת פרידה (דהיינו – אפשרות למזונות "משקמים") וירושה, בין ידועים בציבור.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף ליעוץ של עורך דין לענייני משפחה.

תנאים להגדרת בני זוג בתור "ידועים בציבור"

קיימת הנחה חברתית רווחת, אך שגויה, כי בני זוג המוגדרים "ידועים בציבור", הם כאלו הנמצאים במערכת יחסים אינטימית העולה על 7 שנים. לפי הפסיקה, השנים אינן מהוות מדד או פרמטר, לידועים בציבור. זאת ועוד, על מנת שבני זוג יוגדרו כידועים בציבור, עליהם לקיים את התנאים הבאים, שלרוב משמשים כאינדיקטור להכרעה האם בני זוג הם אכן ידועים בציבור: ניהול משק בית משותף (לרוב, מתבטא בחשבון בנק משותף ומגורים תחת אותה קורת גג) ושותפות חיים. תנאי נוסף, הוא קשירת גורל. כלומר – יש להתרשם כי התנהלות החיים של בני הזוג, אכן מעידה על קשירת גורל משותף בין השניים.

נבהיר כי בעבר, בית המשפט היה צריך להשתכנע, בכל מקרה לגופו, כי השניים העומדים לפניו מוגדרים כידועים בציבור. כיום, מספיקה עמידה בתנאי הבסיס. ניתן לחזק זאת על ידי הצהרה משפטית כמו הסכם שותפות, אך אין חובה לעשות כן. הצורך של בני זוג שאינם נשואים, להיות מוגדרים כידועים בציבור, נובע בעיקר מהזכויות המגיעות להם מכוח הכרות החברה ומוסדות הממשל – באורח חייהם ובזוגיות ביניהם. 

חלוקת רכוש - בהתאם להלכת השיתוף:

בסיטואציה של פרידה או סיום קשר, מסיבה כזו או אחרת, יחול על רכושם של ידועים בציבור, הסדר מכוח הלכת השיתוף. לפי הלכה זו, בני זוג המוגדרים ידועים בציבור וזוגות שנישאו לפני שנת 1974, יחלקו את רכושם הנצבר, שווה בשווה. לפי הלכת השיתוף, בני הזוג מקבלים זכות קניינית מרכוש בן זוגם האחר, במידה וניתן להוכיח חזקת שיתוף ברכוש או בחלק מהרכוש. 

בעת פרידה - מזונות משקמים:

כאשר בני זוג נשואים, מתגרשים, קיימת לאישה, במקרים מסוימים, זכות לתבוע מזונות אישה – שהם תשלומים ייעודים לכלכלת האישה, בתקופה שבין פתיחת הליך הגירושין ועד מתן הגט (מדובר בהליך ארוך, שמהווה חלק בלתי נפרד מהליך הגירושין). נעיר כי תכליתם של מזונות אישה, היא להבטיח לאישה קיום כלכלי הולם, גם בשלב שבעלה עוזב את ביתם המשותף וזאת עד למתן הגט ואז, לפי ההלכה, על הבעל לא חלה יותר חובה לזון את אשתו. מזונות אישה תאמו בעבר למצבים שבהם אישה לא הייתה מתפרנסת, אלא נתמכת על ידי בעלה. גם היום, אלו יהיו השיקולים למתן מזונות אישה וזאת כמעין רצון לגרום ל"נחיתה רכה" לחיים עצמאיים וכדי שהאישה תוכל לשקם את עצמה.

מכאן, למונח "מזונות משקמים", שהוא המקביל למונח "מזונות אישה". תכליתם של מזונות משקמים, היא להעניק לאישה תקופת זמן להשתקם בתחילת חייה החדשים (לזוגות ידועים בציבור אין צורך במתן גט או בכל אסמכתא אחרת לסיום הקשר) ומכאן נקבע בפסיקה, כי מזונות אלו יהיו מזונות אזרחיים מכוח דיני החוזים – ובלבד שהאישה אכן יכולה להוכיח את תלותה בבן זוגה, בתקופת הקשר הזוגי. 

ירושה בין ידועים בציבור:

לפי חוק הירושה, התשכ"ה–1965 (להלן: "חוק הירושה"), בן זוגו של הנפטר רשאי לרשת אותו. לפי חוק הירושה, בעת הכרת בן הזוג כידוע בציבור, הרי שלעניין חוק הירושה, יחולו על בן הזוג דיני הירושה. כלומר – בן הזוג הידוע בציבור, יירש כדין את בן זוגו הנפטר. 

משפחה רחבה של ידועים בציבור:

בניגוד לחשש של רבים, זוגות ידועים בציבור מקימים משפחות רגילות לכל דבר ועניין ואין הבדל בין הורים שמקימים משפחה כידועים בציבור, לבין זוגות נשואים, מבחינת הזכאות המשפחתית להטבות וכיו"ב. 

סיכום:

ידועים בציבור אמנם זוכים לזכויות שוות לזוגות נשואים, אך קיימות לכך מגבלות. לכן, מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, על מנת שיוכל לכוון את בני הזוג הידועים בציבור, למיצוי זכויותיהם.

יום שני, 12 בפברואר 2018

מזונות ילדים

החובה לשאת במזונות ילדים, היא חובה הנובעת מכוח הדין הדתי – אישי. מזונות ילדים, הם לא אחת מושא למחלוקת קשה בין בני זוג, שנמצאים בהליך גירושין. אך על מנת להבין מהם מזונות ילדים, מתי יש לשלם מזונות ילדים, מתי ניתן לפטור אבות מתשלום מזונות ילדים ועוד, חיברנו את המאמר שלהלן, אשר יעסוק בכל מה שחשוב לדעת על מזונות ילדים. כל זאת – לידיעתכם ונוחיותכן\ם הגולשים והגולשות, כדלקמן:

נעיר כי המאמר הזה הוא כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי. 

מהם מזונות ילדים?

לפי הדין הדתי – עברי, על האב מוטלת חובה מוחלטת לשאת בתשלום מזונות לטובת ילדיו. מזונות הם בעצם תשלום חודשי קבוע, שבו נושא האב, כדי להבטיח לילדיו קיום כלכלי הולם. מזונות משולמים בהתאם לכל ילד, על פי צרכיו. מזונות ילדים מתחלקים לשני סוגים – מזונות מדין חובה ומזונות מדין צדקה.

מזונות מדין חובה, כוללים את המזונות הנוגעים להוצאות הבסיסיות הנדרשות לגידול הילד. במזונות אלו, חייב האב בחובה מוחלטת, שאינה תלויה בגובה הכנסתו. מזונות מדין צדקה, מתייחסים למזונות הנדרשים להוצאות רגילות, שאינן מוגדרות בתור הוצאות בסיסיות הנדרשות לגידול הילד.

הכלל הוא כי עד גיל 6, כל ההוצאות הנוגעות לגידול הילדים, הן הוצאות בסיסיות הנדרשות לקיומם הבסיסי ולכן עד גיל 6 חייב האב במזונות מדין חובה. כלומר – הוא חייב מבחינה מוחלטת במזונות ילדיו. לעומת זאת, בין גיל 6 לגיל 15, האב חייב במזונות מדין חובה בכל הנוגע להוצאות הבסיסיות הנדרשות לגידול ילדיו, אך בכל הנוגע להוצאות הלא בסיסיות, חייב האב מכוח דין צדקה. כלומר – בהתאם ליכולתו הכלכלית ובהתאם להכנסתו וגם להכנסת האם.

למעשה, אב חייב במזונות ילדיו כבר מהרגע שבו הוא אינו מתגורר בדירת המגורים המשותפת עמם. כבר בשלב זה, הילדים, באמצעות אמם, רשאים להגיש תביעה למזונות זמניים, הן לבית המשפט לענייני משפחה והן לבית הדין הרבני. מזונות זמניים – כשמם כן הם, יכולים להשתנות בפסיקה הסופית. כאמור, תביעת מזונות יכולה להתברר בשתי הערכאות המוזכרות, הואיל ולשתי הערכאות יש סמכות מקבילה.

האם למשמורת משותפת בין ההורים יש השפעה על מזונות ילדים?

התשובה חיובית. קודם כל נעיר, כי משמורת משותפת היא משמורת שבמסגרתה שני ההורים נושאים באחריות שווה לגידול הילדים, הן מבחינת האחריות וכל שכן מבחינת המועדים שבהם הילדים שוהים אצל הוריהם. זאת, בניגוד לסיטואציה שבה הורה אחד אחראי על הגידול השוטף (ובהתאמה נהנה ממשמורת בלעדית וההורה השני נהנה מהסדרי ראיה).

עד לאחרונה, התפיסה וההלכה המשפטית היו כי יש להפחית ממזונות האב, אך עדיין האב יהיה חייב במזונות מדין צדקה וכל שכן במזונות מדין חובה. עם זאת, ממש לאחרונה פסק בית המשפט העליון באופן תקדימי, כי במידה והורים מקיימים משמורת משותפת ואין ביניהם פערי הכנסה משמעותיים, אזי שיעור המזונות מדין צדקה יחולק באופן שווה בין ההורים, מבלי לתת דווקא עדיפות לאב, כך פסק בית המשפט העליון ונצטט את הדברים מפאת חשיבותם: "בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל ובשים לב למכלול נסיבות המקרה" (בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, (פורסם בנבו), בעמ' 125 לפסה"ד).

אם האב מתחמק מתשלום מזונות - מה ניתן לעשות?

במקרה שבו אב אינו נושא במזונות, אזי ילדי האב, באמצעות אמם, רשאים לפעול בשתי דרכים: הדרך האחת, היא לפנות להוצאה לפועל, בהליך מיוחד. הדרך השנייה, היא לפנות לביטוח לאומי. בהתאם למבחני הכנסה, הביטוח הלאומי נושא במזונות ובמקביל מגיש תביעה נגד האב בגין הכספים שבהם נשא במקום האב. מעבר לכך, במקרים שבהם אב מתחמק מתשלום מזונות, רצוי מאוד לפנות לעורך דין משפחה, לייעוץ פרטני. 

האם ניתן לפטור את האב מתשלום מזונות?

התשובה שלילית. לפי ההלכה היהודית, המקרה היחידי שבו אפשר לפטור אב באופן מלא מתשלום מזונות ילדים, הוא במקרה שבו ילדו מוגדר בתור "מורד". כלומר, במקרה שבו הילד מסרב לקיים בחוסר תום לב, כל קשר עם האב. עם זאת, התפיסה של בתי הדין ובתי המשפט, היא לא לפטור אבות מחובת מזונות, אלא במקרים חריגים ביותר. 

לסיכום:

למזונות ילדים יש תכלית הומאנית וסוציאלית והיא להבטיח שלילדי האב יהיו חיי רווחה וכבוד. עם זאת, ענייני מזונות מהווים לא אחת סלע מחלוקת קשה בין הורים בהליך גירושין ולכן תמיד כדאי לפנות לעורך דין גירושין בעל ניסיון.

יום חמישי, 12 באוקטובר 2017

משמורת משותפת



המצב האידיאלי בחברה המודרנית והמוכרת לנו, היא כי ילד מתגורר בביתו עם שני הוריו והם, בהתאמה, מהווים ההורים המשמורנים שלו. משמורת, היא בעצם כינוי אשר נועד להסדיר את אופן גידול הילד במקרים שבהם ההורים גרושים או פרודים. ברור כי במקרים כאלו, ההורים מתגוררים בנפרד.

לכן, לאור חשיבות הנושא ומורכבותו, מצאנו לנכון לחבר את המאמר שלהלן. במאמר נדון בדין הרלוונטי למשמורת משותפת וכן בדין הרלוונטי למשמורת ילדים, ככלל. נסביר גם מהם הסדרי ראייה וכן מהי "חזקת גיל הרך". כל זאת – לידיעתכן\ם ונוחיותכן\ם, גולשים וגולשות יקרים/ות:

משמורת ילדים

המונח "משמורת ילדים" הינו מושג אשר מהווה דרך ביניים בין המונח "אפוטרופסות" שקבוע בחוק לבין המונח "משמורת". הבה נדגים – אפוטרופסות, מוגדרת בדין בתור חובה לנהל את עניינו של מושא האפוטרופסות, לדאוג לצרכיו של הקטין מושא האפוטרופסות ולגידולו  השוטף.

במקביל, המונח משמורת מתייחס בעיקר למגורי הילד. כאמור, כאשר ההורים נשואים וגרים תחת קורת גג אחת, הרי שנושא משמורת הילדים אינו מתעורר. סוגיית המשמורת, הופכת להיות רלוונטית רק כאשר ההורים עוברים לגור בנפרד בשל פרידה או גירושין. כפועל יוצא, ההורים צריכים להחליט מה תהיה חלוקת הזמנים עם ילדם.

משמורת ילדים יכולה לבוא לידי ביטוי במשמורת בלעדית שמוטלת על אחד ההורים, כאשר ההורה השני נהנה מהסדרי ראיה. כלומר – זמנים קבועים שבהם ילדיו של הקטין ישהו אצל אותו הורה (נסביר על כך בהמשך). עם זאת, משמורת ילדים יכולה גם להיות משמורת משותפת, כפי שנסביר בחלק הבא. נעיר כי משמורת יכולה להיפסק במסגרת הסכם משמורת בין ההורים. במקביל, במידה ואין בין ההורים הסכמה, אזי בית המשפט לענייני משפחה, יקבע על מי תוטל המשמורת. כאשר בית המשפט לענייני משפחה מתערב בעניין משמורת ילדים, הוא יבחן את טובת הילד ואצל איזה הורה, יקבל את כל מה שזקוק לו. 

מהי משמורת משותפת?

במרבית המקרים, לאחר גירושין, הקטין עובר להתגורר עם אמו ואילו האבא מתראה עם הילד לפי הסדרי הראייה. עם זאת, במקרה של משמורת משותפת, האחריות על ההורים כלפי הילד מתחלקת שווה בשווה. כלומר, ההורים יוצרים הסדר מסוים, לדוגמא – הילד שוהה בביתה של האם שבוע ולאחר מכן בביתו של האב שבוע. גם ההוצאות הכלכליות זהות, כיוון שאין משמורן ראשי.

קיים יתרון במשמורת המשותפת, שהוא המשך קשר ישיר של הילד עם הוריו. ללמדנו כי שני ההורים ממשיכים להיות מעורבים בחינוך הילד, למרות הגירושין והמחיה בשני בתים נפרדים. עם זאת, למשמורת משותפת יש גם חיסרון – שמתבטא בחוסר מקום קבוע לילד. יש לכך השפעה רבה, בייחוד כאשר מדובר בילדים קטנים ורגישים, אשר עלולים לחשוב שאין להם יציבות בחייהם.

מה הם הסדרי ראייה?

לאחר שהסברנו את תפקיד ההורה המשמורן ואחריותו, נסביר את המשמעות של הסדרי ראייה. הסדרי ראיה, רלוונטיים במצבים שלא מדובר במשמורת משותפת. הסדרי ראייה מצווים על קיום מפגשים בין ההורה שאינו משמורן לבין הילד, תדירותם, למשך כמה זמן וכן באילו חגים הילד ישהה אצל ההורה הלא משמורן. להסדרי הראייה ישנה גם משמעות משפטית: מי שלא מבצע אותם, יכול להיקנס על ידי בית המשפט, או לחלופין, בית המשפט יכול להורות על צמצום הסדרי הראיה. 

חזקת הגיל הרך:

חזקת הגיל הרך, היא חזקה הגורסת כי ילדים עד גיל 6, קשורים יותר לאמם. זו הנחה שמבוססת על תפיסה סוציולוגית ופסיכולוגית. כפועל יוצא, את אותה הנחה, שחלה גם כיום בדין הישראלי, יישם המחוקק כאן בארץ ולכן חזקת הגיל הרך קבועה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב–1962, במסגרת סעיף 25. בהתאם לחזקת הגיל הרך, במידה ובני זוג מתגרשים, הילדים עוברים כמעט באופן אוטומטי לחזקת האם, במידה וגילם טרם עבר את גיל 6. כל זאת, במידה ולא מתקיימות נסיבות חריגות מאוד, שמעידות על כך שהאם אינה יכולה לגדל את הילדים. 

סיכום:

כעורכי דין לגירושין, אנו יכולים לכתוב בוודאות כי כאשר תא משפחתי מתפרק, נוצרות בעיות רבות. עם זאת, בכל הנוגע למשמורת על הילדים המשותפים, אנו תמיד מציעים לזכור את טובת הילד, שברוב המקרים הוא זקוק לשניהם, לטיפולם ואהבתם. כמו כן, חשוב להיוועץ בעורך דין מומחה לענייני משפחה, אשר יכול להנחות את הצדדים לנקוט בפעולות אשר יצמצמו את הקושי הכרוך בהליך הגירושין.

יום שישי, 28 באפריל 2017

הליכים נפוצים בבית המשפט לענייני משפחה

 
הליכים בתחום דיני המשפחה שונים מאוד ביניהם ולא פעם הם גם נדונים בפני ערכאות שיפוט שונות (בית הדין הדתי ובית המשפט לענייני משפחה, במידה ומדובר בהליכי גירושין). מהם ההליכים הנפוצים בבית המשפט לענייני משפחה? ומה כדאי לדעת על בית המשפט לענייני משפחה? על כך במאמר שלהלן, שאותו חיברנו לנוחיותכם/ן הגולשים והגולשות, כדלקמן:

איך הוקם בית המשפט לענייני משפחה?

עד שנת 1995 לא היה כלל בית משפט לענייני משפחה בישראל, כלומר – לא הייתה שום ערכאה שיפוטית בעל מומחיות בתחום דיני המשפחה. כל זאת שונה באותה שנה, שבה חוקק חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק בתי המשפט"). חוק זה למעשה מתווה את סמכויותיו של בית המשפט לענייני משפחה ועוד.

בית המשפט לענייני משפחה הוקם בעקבות המלצות של וועדה מיוחדת בשם וועדת שינבויים, אשר חיפשה אחר דרכים לייעל את השפיטה בתחום המשפחה. בין היתר המליצה הוועדה על קיום דיונים בתחום המשפחה בדלתיים סגורות וכן על הגמשת סדרי הדין ודיני הראיות בהתדיינויות בתחום דיני המשפחה. ההמלצה העיקרית של אותה וועדה הייתה הקמת ערכאה שיפוטית ייחודית, ששופטיה יהיו בעלי מומחיות ספציפית, שהיא בית המשפט לענייני משפחה.

אילו סמכויות מוקנות לבית המשפט לענייני משפחה?

בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בכל עניין משפחתי אשר נוגע לבני משפחה. בהתאם לחוק בתי המשפט, בני משפחה מוגדרים בתור: הורים וילדים, הורים וילדים מאמצים ומאומצים, אחים, סבים וסבתות, בני זוג נשואים וכן ידועים בציבור.

כאמור, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכויות לעסוק בעניינים משפחתיים, כמו: ענייני אימוץ ילדים, ענייני ממון בין בני זוג, ענייני משמורת ילדים והסדרי ראיה, מחלוקות כספיות בין בני זוג, ענייני שמות, ענייני גיל נישואין, ענייני ירושות וצוואות, הסכמים בתחום דיני המשפחה, ענייני פונדקאות, אימוץ בין ארצי, חטיפות ילדים בהתאם לאמנת האג, ענייני מזונות ילדים ומזונות אישה ועוד. לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לעסוק בענייני נישואין וגירושין, שכן סמכות זו שמורה לבית דין הרבני בלבד, בהתאם לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התש"יג-1953

אילו הליכים נפוצים מתקיימים בבית המשפט לענייני משפחה?

הליכים רבים נדונים בפני בית המשפט לענייני משפחה. במאמר זה לא נוכל לסקור את כולם, אך נוכל להציג רשימה חלקית, כדלקמן:

ענייני ירושות וצוואות

ענייני ירושות וצוואות נדונים בבית המשפט לענייני משפחה, במיוחד כאשר מוגשות התנגדויות למתן צו ירושה או צו קיום צוואה, בעת מותו של אדם. לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכויות רבות בהתאם לחוק הירושה, תשכ"ה-1965. בין היתר, בסמכותו של בית המשפט להורות על ביטול צוואה וכן לפקח על מנהלי עיזבון ועוד.

ענייני התרת נישואין

תביעה להתרת נישואין היא תביעה שמוגשת על ידי בני זוג אשר נישאו בחוץ לארץ ואינם יכולים להינשא בארץ על פי הוראות הדין הדתי-אישי. מדובר במעין גירושין מנישואין אזרחיים. תביעות אלו מוגשות לבית המשפט לענייני משפחה.

מחלוקות בעניינים כספיים

בין בני משפחה עשויות להיווצר מחלוקות כספיות, אשר חלקן עשוי להגיע לערכאות. הערכאה המוסמכת במקרים כאלו, היא בית המשפט לענייני משפחה.

ענייני אימוץ

אימוץ ילדים במדינת ישראל נעשה בפיקוחו המתמיד של בית המשפט לענייני משפחה, שהוא המנהיג, המפקח והמנצח על כל ההליך. לבית המשפט יש סמכות להכריז על ילד כבר אימוץ ובהמשך להוציא צו אימוץ ספציפי לטובת הורים מאמצים. חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981, מגדיר את כל סמכויותיו של בית המשפט לענייני משפחה בתחום האימוץ וכן מסדיר את האופן שבו נערכים הליכי אימוץ בארץ.

ענייני משמורת ילדים

לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לעסוק בענייני גירושין ונישואין, אך בסמכותו לעסוק בתביעות למשמורת ילדים וקביעת הסדרי ראיה. מדובר בתביעות שהן חלק בלתי נפרד מהליך גירושין כולל וחלקן מוגש לבית המשפט לענייני משפחה.

לסיכום

בית המשפט לענייני משפחה הוא למעשה הערכאה העיקרית בישראל העוסקת בתחום דיני המשפחה. מדובר בערכאה העיקרית, שבמקביל אליה ישנם בתי דין דתיים, אשר בסמכותם הבלעדית לעסוק בענייני נישואין וגירושין.

בית המשפט לענייני משפחה מאגד את דיני המשפחה בארץ. לצורך ניהול תיק בבית המשפט לענייני משפחה, נדרשת מומחיות ובפרט נדרש ניסיון. לכן, אם ברצונכם לנהל הליך בבית המשפט כאמור, מומלץ מאוד לפנות לעורך דין משפחה בעל ניסיון.

יום ראשון, 15 בינואר 2017

נישואין אזרחיים


כדי להינשא בתוך מדינת ישראל, יש לערוך טקס נישואין על פי הוראות הדין הדתי-עברי. עם זאת, ישנן שתי אפשרויות לעקוף את הדין הדתי בישראל. במאמר זה נסביר מהן הדרכים לעקוף את הדין הדתי, כלומר: נישואין אזרחיים או חיים במתכונת של ידועים בציבור. כל זאת - לנוחיות הגולשים והגולשות - כדלקמן:

מה הדין בישראל לגבי נישואין וגירושין:

בישראל, להבדיל מרוב מדינות העולם, נישואין וגירושין נערכים על פי הדין הדתי-עברי וזאת בהתאם להוראותיו של חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953. חוק זה קובע כי בישראל, נישואין וגירושין ייערכו על פי דין תורה. המשמעות היא, כי בישראל הדין החל על יהודים, בכל הנוגע לנישואין וגירושין, הוא הדין הדתי.

לעובדה זו יש מספר משמעויות, המשליכות על כל הציבור. לדוגמא: העובדה שהדין הדתי-אישי הוא זה שחל על זוגות בישראל בעת נישואין, מונעת מזוגות בני דתות שונות להינשא בארץ. למשל, יהודי ונוצרייה אינם יכולים להתחתן בישראל, משום שהדין הדתי לא מכיר בנישואי "תערובת".

דוגמא נוספת: גם כהן וגרושה אינם יכולים להינשא בישראל, משום שמדובר בנישואין שלא מוכרים על פי הדין הדתי. היות והדין הדתי הוא אשר מכריע בכל הנוגע לנישואין וגירושין, אזי גם נישואין חד מיניים אינם מוכרים במדינת ישראל.

הדין הדתי רלוונטי לא רק ליהודים, אלא גם כאשר מדובר בבני דתות שונות, שהדין החל עליהם הוא הדין הדתי-אישי. כך קובע "דבר המלך במועצתו", המהווה דבר חקיקה עוד מימי המנדט הבריטי. "דבר המלך כאמור", החיל עוד בימי טרום הקמת המדינה, את הסמכות לבתי הדין הדתיים של כל בני הדתות, לשפוט בענייני משפחה. דין זה חל עד היום. לכן, ישנם בתי דין שרעים העוסקים בשפיטה בענייני אישות בין מוסלמים וכן בתי דין נוצריים ודרוזים.

המסקנה היא, שנישואין וגירושין בישראל ייערכו על פי הדין הדתי, אך האם אפשר לעקוף את הדין הדתי? התשובה חיובית, כפי שנסביר להלן. 

מי הם ידועים בציבור?

דרך אחת לעקוף את הדין הדתי ולא להינשא בהתאם להוראות הדת, היא באמצעות חיי זוגיות המכונים "ידועים בציבור". ידועים בציבור הם בני זוג לכל דבר ועניין (לרבות בני זוג מאותו המין), אשר קשרו את חייהם ואת גורלם איש עם רעהו/רעותו.

למעשה, ידועים בציבור הם בני זוג לכל דבר ועניין, הזכאים לאותן הזכויות וגם לאותן חובות המוטלות על בני זוג נשואים. בניגוד לזוגות נשואים, ידועים בציבור אינם נרשמים בשום מרשם, לא כאשר הם מתחילים את מערכת היחסים ולא כאשר הם מסיימים את מערכת היחסים.

כאמור, ידועים בציבור זכאים למגוון זכויות, בדומה לזוגות נשואים. לדוגמא: זכות לרשת את בן או בת הזוג, זכות לשמש כמוטב בחוזה ביטוח, זכות לרכוש דירת מגורים, זכות לאמץ ילדים בנסיבות מסוימות, זכות לשמש כאפוטרופוס ועוד. סכסוכים בין ידועים בציבור נידונים בפני בית המשפט לענייני משפחה, מן הטעם הפשוט - מדובר בסכסוך בין בני משפחה. 

מהם נישואין אזרחיים?

בישראל, נישואין אזרחיים לא מוכרים. עם זאת, נישואין הנערכים במדינה זרה כן מוכרים ובלבד שבני זוג נישאו בהתאם להוראות החוק של המדינה הזרה. כתוצאה מכך, ישראלים רבים נוסעים להינשא במדינות כמו קפריסין, צ'כיה ואף קנדה, אשר מכירה בנישואין של בני זוג מאותו המין. ישראלים הנישאים במדינה זרה כדין (לרבות בני זוג שאינם בני אותה דת וגם זוגות חד מיניים), רשאים להירשם במשרד הפנים בתור בני זוג נשואים לכל דבר ועניין. האפשרות הזו נוצרה לאחר פסיקה מכוננת של בית המשפט העליון.

עם זאת, מה הדין כאשר בני זוג הנישאים במדינה זרה, מבקשים להתגרש?

כאן יש שתי אפשרויות: אם מדובר בבני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים במדינה זרה אך היו יכולים להינשא בישראל בהתאם לדין הדתי, אזי יהיה עליהם להתגרש בישראל בהתאם לדין הדתי. כלומר: יהיה עליהם להגיש תביעת גירושין לכל דבר ועניין. לעומת זאת, אם מדובר בבני זוג שמראש לא היו יכולים להינשא בישראל (לדוגמא: בני זוג שאינם בני אותה דת), אזי יהיה עליהם להגיש תביעה להתרת נישואין לבית המשפט לענייני משפחה. 

לסיכום:

כיום ישנן שתי אפשרויות לעקוף את הדין הדתי-אישי ולהתחתן או לקיים חיי זוגיות מבלי להזדקק לדין הדתי. לייעוץ נוסף בכל הנוגע לחיי זוגיות כידועים בציבור, או לאפשרות להינשא במדינה זרה, ניתן לפנות למשרדנו.