הורות משותפת

אחוזי הגירושין הגבוהים הובילו לשינוי תפיסת החברה, בכל הנוגע לתא המשפחתי. אורח החיים המודרני, בשונה מאורח החיים הקדום, מקבל את השוני שהתחולל בחברה ואת התפיסה הקשורה למסגרת ההורית. לעיתים, מסגרת הורית נורמטיבית לילדים, מצריכה התערבות משפטית וזאת על מנת לוודא כי הערכים הבסיסים יקוימו ויובילו להתפתחות תקינה של הילדים.

בשורות הבאות נסקור מהי הורות משותפת, מהו הסכם הורות משותפת וכיצד עיקרון טובת הילד תופס חלק נכבד בהתערבות המשפטית. יוער כי מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן ומהווה מאמר תוכן בלבד. לכן, אין לראות בו כתחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה בתחומו. 

מהי הורות משותפת?

הורות משותפת, כשמה כן היא, שיתוף בגידול ילדים משותפים. אומנם מצב זה נשמע לגיטימי ורגיל לכל אוזן, כיון שהתפיסה הברורה היא כי ילד משותף להורים משותפים, אמור לגדול ולהתחנך על ידי הוריו יחד. נראה שהמושג הורות משותפת מצביע על פן יותר עמוק מגידול ילדים משותפים ומצביע על חלוקה שוויונית בגידול ואחריות וכן מעורבות אקטיבית של שני ההורים בחיי ילדיהם.

המצב ה"טבעי" והמוכר לרוב, הוא כמובן זוג נשוי שמביא ילדים לעולם. מנגד, רבים הם האנשים, אשר כיום בוחרים לחבור לאדם אחר, על מנת להקים משפחה, או אם נרצה – משפחה מלאכותית. אין מדובר בבני זוג כמשמעותם הטבעית, אלא בשני אנשים שמבקשים לגדל ילד יחדיו. בהתאמה, כדי לממש את אותה "הורות משותפת", עורכים בני זוג, הסכם הורות משותפת. יתרה מכך, המחלוקת המשפטית עולה במקרים שבהם בני זוג שאינם מנהלים קשר זוגי ואף אין ביניהם הכרות עמוקה וזוגית, מחליטים להביא ילד משותף לעולם. אז, עולות השאלות: בחזקת מי יגדל הילד? מי מהוריו יהיה אחראי לגידולו וחינוכו ולמעשה מי יהיה ההורה האקטיבי בחייו? 

משמורת משותפת אל מול הורות משותפת:

כאשר בני זוג מגיעים להחלטה לסיים את המערכת הזוגית ביניהם ולשניים יש ילדים משותפים, תחליט הערכאה הדנה בעניינם על אופן גידול הילדים, מהרגע שבו ייפרדו דרכיהם. להחלטת הערכאה יש השפעה גדולה, הן על בני הזוג והן על חיי הילד, שכן מדובר בשינוי ממשי בחייהם. הערכאה יכולה להחליט בין משמורת משותפת לבין הסדרי ראייה, כאשר עיקרון העל שעומד לנגד עיניה ולפיו היא פועלת, הוא כאמור "עיקרון טובת הילד".

למעשה, ההבדל המהותי בין משמורת משותפת להסדרי ראייה, הוא עניין הזמן. במשמורת משותפת מחולק הזמן באופן שווה בין ההורים ולמעשה, גידול הילד וחינוכו מתחלקים בצורה שווה בין בני הזוג. לעומת זאת, הסדרי הראייה קובעים מי ההורה שהילד יהיה תחת חסותו ואילו להורה השני ייקבעו שעות וימים קבועים שבהם יבקר את ילדו.

היות והדין האישי הוא עולם ומלואו, כל נושא עומד בפני עצמו ויש לו תתי נושאים חשובים. לא נוכל להציג את הנושא על בוריו. לכן, בשורות הבאות נעסוק בהשוואה בין משמורת משותפת לבין הורות משותפת ונבין את ההבדלים הקיימים.

המשמורת המשותפת תהווה החלטה של ערכאה דיונית במקרה שבו בני הזוג מתגרשים. למעשה, המשמורת מתייחסת לסידורי הלינה ומגוריו של הילד. מכאן, כי המשמורת תחולק באופן שווה בשווה בין ההורים ולילד יהיו שתי בתים בו זמנית.

הסכם הורות משותפת יתכן שיתבצע כאשר ההורים חיים באותו בית, או שלא, כשההורים במערכת זוגית וגם כשלא. למעשה, הסכם זה נועד על מנת להציב גבולות ברורים על אופן גידול הילד, חינוכו ומעורבות הוריו בחייו. ישנם הורים שלא חוו חוויה הורית לפני כן. מכאן, שדברים שנראים טרם הבאת הילד לעולם, משתנים בצורה בוטה לאחר הבאתו לעולם. לכן, מומלץ וחשוב ולהסדיר הסכם זה לפני ביצוע ההליך. 

עיקרון טובת הילד:

עיקרון טובת הילד מוכר עוד משנת 1989. באותה שנה נקבעה אמנה בדבר זכויות הילד, העומדת על זכויותיהם הפוליטיות, האזרחיות והכלכליות של הילדים. בעת החלטת הערכה בנוגע להסכם הורות משותפת או משמורת ילדים, יבחן בית המשפט את העניין מנקודת מבטו של הילד הספציפי וכן לפי כל מקרה לגופו. ברור כי מדובר בהחלטה קשה, שחורצת את גורלו של הילד. לא פעם, אירעו מקרים שבהם בית המשפט החליט כי טובת הילד שונה ממה שההורים חשבו שצריך לקרות ואף אחים הופרדו זה מזה, בשל המחשבה כי טובתו של האחד אינה בהכרח טובתו של האחר. 

סוף דבר:

הליך הורות משותפת מהווה גם שינוי משפטי וגם שינוי חברתי. על אף התקדמות הפסיקה וכן התקדמות החברה, עדיין קיימים מקרים שבהם ניתן לראות החלטות לא שוויונית. החלטת ההורים לערוך הסכם הורות משותף חשובה לעתידם, לא פחות מעתידו של הילד. לכן, אם מצאתם את עצמכם עומדים בצומת דרכים בנוגע להורות משותפת, לפני קבלת החלטה ופתיחת ההליך, מומלץ להיוועץ עם עורך דין מומחה בדיני המשפחה.

גט

הליך הגירושין הינו הליך מורכב, קשה ומצער, בעיקר בפן הרגשי, שאותו עוברים בני הזוג אשר החליטו על פירוק הזוגיות. להליך זה, מתווסף הליך משפטי מורכב לא פחות, הדורש מעורבות של ערכאה משפטית, דתית וכן התעסקות בנושאים נלווים להליך הגירושין. היות והדין האישי במדינת ישראל מושתת על ההלכה הדתית (שהיא ארכאית במובנים רבים), עדיין – עד ימינו אנו, קיימת התערבות ממשית מבחינה דתית, בכל הליך הנישואין והגירושין. יוער, כי גם אם אין מדובר בבני זוג דתיים, עדיין זוג אשר מעוניין למסד את קשרו, מחויב לעשות זאת על פי הדין העברי דתי.

מכאן ובשים לב למבואר – בשורות הבאות נסקור לעומק את הליך הגירושין במדינת ישראל. תחילה, נציג את הערכאות העוסקות בדין האישי ומסדירות את הליך הגירושין וכן את הנושאים הכרוכים. לאחר מכן, נסביר מהו גט ועל ידי מי הוא ניתן. לבסוף, נציג בקצרה מהי סרבנות גט.

נבקש להעיר כי מאמר זה הינו מאמר תוכן בלבד. לכן, אין לראות בו כתחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה. 

גירושין בישראל:

כאמור, הדין האישי במדינת ישראל מושתת על הדין הדתי הקדום. השפעות אלו מורגשות עד ימינו אנו, למרות שמדובר בדין קדום ולא חדשני לימנו. אחת ההשפעות המהותיות, היא כאמור ערכאות המוסמכות לדון בדין האישי. במדינת ישראל, קיימות שתי ערכאות מקבילות: בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה.

בית הדין הרבני – בית הדין הרבני הינו הערכאה המשפטית בישראל, אשר יש לה סמכות בלעדית, בכל הנוגע לנישואין וגירושין של יהודים בישראל. סמכותו של בית הדין הרבני נובעת מחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג–1953. הדין העברי–דתי, שעליו מושתתות כלל הקביעות של בית הדין הרבני, רואה בנישואין כערך עליון. מכאן, שכל פנייה לגירושין, תיתפס על ידי בית הדין הרבני כמוצא האחרון. כאמור, הסמכות לדון בהליך הנישואין ובתביעת הגירושין, היא של בתי הדין הרבניים בלבד וניתנת סמכות נוספת לדון בנושאים הנלווים לגירושין, כמו: משמורת ילדים, תביעת שלום בית, בדיקת אבהות, חלוקת רכוש וכדומה.

בית המשפט לענייני משפחה – זו ערכאה נוספת, אשר לה שמורה הסמכות לדון בדין האישי. בית המשפט לענייני משפחה רשאי לדון בכל הנושאים הנכרכים בהליך הגירושין, כפי שהוצגו לעיל, אם כי הסמכות לדון בהליך נישואין ותביעת גירושין, נתונה אך ורק בידיו של בית הדין הרבני.

מכאן, נבין כי קיימות שתי ערכאות אפשריות, שאליהן ניתן לפנות בתביעה לגירושין או בענייני אישות.  למרות שלערכאות ישנה סמכות מקבילה לעסוק בנושאים הכרוכים להליך הגירושין, עדיין נראה כי קיים הבדל מהותי ביניהן. בעוד בית הדין הרבני פועל על פי הדין היהודי–הדתי, בית המשפט לענייני משפחה מושפע מהחוק החילוני. לאור כך, נראה כי התעורר "מרוץ סמכויות" בין הערכאות האמורות, שכן תביעה שתתקבל ראשונה אצל מי מהערכאות, לה תהיה הזכות הבלעדית לעסוק בה מתחילתה ועד סופה.  

הליך הגירושין וקבלת הגט:

כאמור, בעת פנייה של אחד הצדדים לבית הדין הרבני לקבלת גט (או אם נרצה – בתביעת גירושין), ינסה בית הדין הרבני תחילה להסדיר את שלום הבית בין בני הזוג. הסכם שלום הוא הסכם שנערך על ידי בני הזוג יחדיו, שבו הם מסכימים על חיי הזוגיות שינסו לשפר לאחר עריכת ההסכם. לאחר תקופת הזמן שבה ינסו בני הזוג להסדיר את יחסיהם, יוכלו להחליט להישאר יחד או להמשיך להליך הגירושין. כמובן שלא בכל מקרה ייערך הסכם שלום בית, אלא רק במקרים שבהם משתכנע בית הדין, על יסוד תביעה שמוגשת לשלום בית, כי יש מקום לכך.

ככלל, הליך הגירושין מחולק לשני חלקים: כאשר קיימת הסכמה הדדית בין השניים, או בהיעדר הסכמה – כאשר קיימת עילת גירושין. נסביר: לאחר הסכמה הדדית בין בני הזוג, בית הדין יערוך טקס שבמסגרתו "יגרש" הבעל את אשתו ובכך הוא בעצם משחרר אותה לדרכה. מנגד, כאשר אחד מבני הזוג אינו מעוניין בגט, בית הדין הרבני יבחן את קיום אחת מעילות הגירושין, הקבועות בדת הדתית ומוגדרות כרשימה סגורה. כאשר נמצאה עילה לקיום הגירושין, בית הדין הרבני יפסוק גט לבני הזוג. אז, מתעוררת בעיה נוספת, הנקראת – סרבנות גט. 

סרבנות גט:

סרבנות גט הינה מצב שבו אחד מהצדדים אינו מוכן להתיר את קשר הנישואין, אם כי ישנו הבדל ברור בין סירובה של האישה לגירושין לבין סירובו של הגבר. על גבר אשר יחליט להמשיך בחייו ללא היתר גט, לא יופעלו סנקציות. יתכן שיינתן לו היתר לנישואים נוספים, שבהם יוכל הגבר להביא ילדים לעולם, מבלי שיחשבו לממזרים. זאת, להבדיל מאישה שתסורב לגט, שעליה יופעלו סנקציות קשות, כמו אי היכולת להמשיך בחייה ולמעשה עליה להיות כבולה לבעלה.

נושא סרבני הגט מוכר כיום ועורר שיח ציבורי במהלך השנים האחרונות. טיפול בסרבנות הגט מוטל כאמור על בתי הדין הרבניים, כאשר במהלך השנים ניסו להפעיל סנקציות על סרבני הגט, ללא הצלחה רבה.