הורות משותפת

אחוזי הגירושין הגבוהים הובילו לשינוי תפיסת החברה, בכל הנוגע לתא המשפחתי. אורח החיים המודרני, בשונה מאורח החיים הקדום, מקבל את השוני שהתחולל בחברה ואת התפיסה הקשורה למסגרת ההורית. לעיתים, מסגרת הורית נורמטיבית לילדים, מצריכה התערבות משפטית וזאת על מנת לוודא כי הערכים הבסיסים יקוימו ויובילו להתפתחות תקינה של הילדים.

בשורות הבאות נסקור מהי הורות משותפת, מהו הסכם הורות משותפת וכיצד עיקרון טובת הילד תופס חלק נכבד בהתערבות המשפטית. יוער כי מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן ומהווה מאמר תוכן בלבד. לכן, אין לראות בו כתחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה בתחומו. 

מהי הורות משותפת?

הורות משותפת, כשמה כן היא, שיתוף בגידול ילדים משותפים. אומנם מצב זה נשמע לגיטימי ורגיל לכל אוזן, כיון שהתפיסה הברורה היא כי ילד משותף להורים משותפים, אמור לגדול ולהתחנך על ידי הוריו יחד. נראה שהמושג הורות משותפת מצביע על פן יותר עמוק מגידול ילדים משותפים ומצביע על חלוקה שוויונית בגידול ואחריות וכן מעורבות אקטיבית של שני ההורים בחיי ילדיהם.

המצב ה"טבעי" והמוכר לרוב, הוא כמובן זוג נשוי שמביא ילדים לעולם. מנגד, רבים הם האנשים, אשר כיום בוחרים לחבור לאדם אחר, על מנת להקים משפחה, או אם נרצה – משפחה מלאכותית. אין מדובר בבני זוג כמשמעותם הטבעית, אלא בשני אנשים שמבקשים לגדל ילד יחדיו. בהתאמה, כדי לממש את אותה "הורות משותפת", עורכים בני זוג, הסכם הורות משותפת. יתרה מכך, המחלוקת המשפטית עולה במקרים שבהם בני זוג שאינם מנהלים קשר זוגי ואף אין ביניהם הכרות עמוקה וזוגית, מחליטים להביא ילד משותף לעולם. אז, עולות השאלות: בחזקת מי יגדל הילד? מי מהוריו יהיה אחראי לגידולו וחינוכו ולמעשה מי יהיה ההורה האקטיבי בחייו? 

משמורת משותפת אל מול הורות משותפת:

כאשר בני זוג מגיעים להחלטה לסיים את המערכת הזוגית ביניהם ולשניים יש ילדים משותפים, תחליט הערכאה הדנה בעניינם על אופן גידול הילדים, מהרגע שבו ייפרדו דרכיהם. להחלטת הערכאה יש השפעה גדולה, הן על בני הזוג והן על חיי הילד, שכן מדובר בשינוי ממשי בחייהם. הערכאה יכולה להחליט בין משמורת משותפת לבין הסדרי ראייה, כאשר עיקרון העל שעומד לנגד עיניה ולפיו היא פועלת, הוא כאמור "עיקרון טובת הילד".

למעשה, ההבדל המהותי בין משמורת משותפת להסדרי ראייה, הוא עניין הזמן. במשמורת משותפת מחולק הזמן באופן שווה בין ההורים ולמעשה, גידול הילד וחינוכו מתחלקים בצורה שווה בין בני הזוג. לעומת זאת, הסדרי הראייה קובעים מי ההורה שהילד יהיה תחת חסותו ואילו להורה השני ייקבעו שעות וימים קבועים שבהם יבקר את ילדו.

היות והדין האישי הוא עולם ומלואו, כל נושא עומד בפני עצמו ויש לו תתי נושאים חשובים. לא נוכל להציג את הנושא על בוריו. לכן, בשורות הבאות נעסוק בהשוואה בין משמורת משותפת לבין הורות משותפת ונבין את ההבדלים הקיימים.

המשמורת המשותפת תהווה החלטה של ערכאה דיונית במקרה שבו בני הזוג מתגרשים. למעשה, המשמורת מתייחסת לסידורי הלינה ומגוריו של הילד. מכאן, כי המשמורת תחולק באופן שווה בשווה בין ההורים ולילד יהיו שתי בתים בו זמנית.

הסכם הורות משותפת יתכן שיתבצע כאשר ההורים חיים באותו בית, או שלא, כשההורים במערכת זוגית וגם כשלא. למעשה, הסכם זה נועד על מנת להציב גבולות ברורים על אופן גידול הילד, חינוכו ומעורבות הוריו בחייו. ישנם הורים שלא חוו חוויה הורית לפני כן. מכאן, שדברים שנראים טרם הבאת הילד לעולם, משתנים בצורה בוטה לאחר הבאתו לעולם. לכן, מומלץ וחשוב ולהסדיר הסכם זה לפני ביצוע ההליך. 

עיקרון טובת הילד:

עיקרון טובת הילד מוכר עוד משנת 1989. באותה שנה נקבעה אמנה בדבר זכויות הילד, העומדת על זכויותיהם הפוליטיות, האזרחיות והכלכליות של הילדים. בעת החלטת הערכה בנוגע להסכם הורות משותפת או משמורת ילדים, יבחן בית המשפט את העניין מנקודת מבטו של הילד הספציפי וכן לפי כל מקרה לגופו. ברור כי מדובר בהחלטה קשה, שחורצת את גורלו של הילד. לא פעם, אירעו מקרים שבהם בית המשפט החליט כי טובת הילד שונה ממה שההורים חשבו שצריך לקרות ואף אחים הופרדו זה מזה, בשל המחשבה כי טובתו של האחד אינה בהכרח טובתו של האחר. 

סוף דבר:

הליך הורות משותפת מהווה גם שינוי משפטי וגם שינוי חברתי. על אף התקדמות הפסיקה וכן התקדמות החברה, עדיין קיימים מקרים שבהם ניתן לראות החלטות לא שוויונית. החלטת ההורים לערוך הסכם הורות משותף חשובה לעתידם, לא פחות מעתידו של הילד. לכן, אם מצאתם את עצמכם עומדים בצומת דרכים בנוגע להורות משותפת, לפני קבלת החלטה ופתיחת ההליך, מומלץ להיוועץ עם עורך דין מומחה בדיני המשפחה.

גט

הליך הגירושין הינו הליך מורכב, קשה ומצער, בעיקר בפן הרגשי, שאותו עוברים בני הזוג אשר החליטו על פירוק הזוגיות. להליך זה, מתווסף הליך משפטי מורכב לא פחות, הדורש מעורבות של ערכאה משפטית, דתית וכן התעסקות בנושאים נלווים להליך הגירושין. היות והדין האישי במדינת ישראל מושתת על ההלכה הדתית (שהיא ארכאית במובנים רבים), עדיין – עד ימינו אנו, קיימת התערבות ממשית מבחינה דתית, בכל הליך הנישואין והגירושין. יוער, כי גם אם אין מדובר בבני זוג דתיים, עדיין זוג אשר מעוניין למסד את קשרו, מחויב לעשות זאת על פי הדין העברי דתי.

מכאן ובשים לב למבואר – בשורות הבאות נסקור לעומק את הליך הגירושין במדינת ישראל. תחילה, נציג את הערכאות העוסקות בדין האישי ומסדירות את הליך הגירושין וכן את הנושאים הכרוכים. לאחר מכן, נסביר מהו גט ועל ידי מי הוא ניתן. לבסוף, נציג בקצרה מהי סרבנות גט.

נבקש להעיר כי מאמר זה הינו מאמר תוכן בלבד. לכן, אין לראות בו כתחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה. 

גירושין בישראל:

כאמור, הדין האישי במדינת ישראל מושתת על הדין הדתי הקדום. השפעות אלו מורגשות עד ימינו אנו, למרות שמדובר בדין קדום ולא חדשני לימנו. אחת ההשפעות המהותיות, היא כאמור ערכאות המוסמכות לדון בדין האישי. במדינת ישראל, קיימות שתי ערכאות מקבילות: בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה.

בית הדין הרבני – בית הדין הרבני הינו הערכאה המשפטית בישראל, אשר יש לה סמכות בלעדית, בכל הנוגע לנישואין וגירושין של יהודים בישראל. סמכותו של בית הדין הרבני נובעת מחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג–1953. הדין העברי–דתי, שעליו מושתתות כלל הקביעות של בית הדין הרבני, רואה בנישואין כערך עליון. מכאן, שכל פנייה לגירושין, תיתפס על ידי בית הדין הרבני כמוצא האחרון. כאמור, הסמכות לדון בהליך הנישואין ובתביעת הגירושין, היא של בתי הדין הרבניים בלבד וניתנת סמכות נוספת לדון בנושאים הנלווים לגירושין, כמו: משמורת ילדים, תביעת שלום בית, בדיקת אבהות, חלוקת רכוש וכדומה.

בית המשפט לענייני משפחה – זו ערכאה נוספת, אשר לה שמורה הסמכות לדון בדין האישי. בית המשפט לענייני משפחה רשאי לדון בכל הנושאים הנכרכים בהליך הגירושין, כפי שהוצגו לעיל, אם כי הסמכות לדון בהליך נישואין ותביעת גירושין, נתונה אך ורק בידיו של בית הדין הרבני.

מכאן, נבין כי קיימות שתי ערכאות אפשריות, שאליהן ניתן לפנות בתביעה לגירושין או בענייני אישות.  למרות שלערכאות ישנה סמכות מקבילה לעסוק בנושאים הכרוכים להליך הגירושין, עדיין נראה כי קיים הבדל מהותי ביניהן. בעוד בית הדין הרבני פועל על פי הדין היהודי–הדתי, בית המשפט לענייני משפחה מושפע מהחוק החילוני. לאור כך, נראה כי התעורר "מרוץ סמכויות" בין הערכאות האמורות, שכן תביעה שתתקבל ראשונה אצל מי מהערכאות, לה תהיה הזכות הבלעדית לעסוק בה מתחילתה ועד סופה.  

הליך הגירושין וקבלת הגט:

כאמור, בעת פנייה של אחד הצדדים לבית הדין הרבני לקבלת גט (או אם נרצה – בתביעת גירושין), ינסה בית הדין הרבני תחילה להסדיר את שלום הבית בין בני הזוג. הסכם שלום הוא הסכם שנערך על ידי בני הזוג יחדיו, שבו הם מסכימים על חיי הזוגיות שינסו לשפר לאחר עריכת ההסכם. לאחר תקופת הזמן שבה ינסו בני הזוג להסדיר את יחסיהם, יוכלו להחליט להישאר יחד או להמשיך להליך הגירושין. כמובן שלא בכל מקרה ייערך הסכם שלום בית, אלא רק במקרים שבהם משתכנע בית הדין, על יסוד תביעה שמוגשת לשלום בית, כי יש מקום לכך.

ככלל, הליך הגירושין מחולק לשני חלקים: כאשר קיימת הסכמה הדדית בין השניים, או בהיעדר הסכמה – כאשר קיימת עילת גירושין. נסביר: לאחר הסכמה הדדית בין בני הזוג, בית הדין יערוך טקס שבמסגרתו "יגרש" הבעל את אשתו ובכך הוא בעצם משחרר אותה לדרכה. מנגד, כאשר אחד מבני הזוג אינו מעוניין בגט, בית הדין הרבני יבחן את קיום אחת מעילות הגירושין, הקבועות בדת הדתית ומוגדרות כרשימה סגורה. כאשר נמצאה עילה לקיום הגירושין, בית הדין הרבני יפסוק גט לבני הזוג. אז, מתעוררת בעיה נוספת, הנקראת – סרבנות גט. 

סרבנות גט:

סרבנות גט הינה מצב שבו אחד מהצדדים אינו מוכן להתיר את קשר הנישואין, אם כי ישנו הבדל ברור בין סירובה של האישה לגירושין לבין סירובו של הגבר. על גבר אשר יחליט להמשיך בחייו ללא היתר גט, לא יופעלו סנקציות. יתכן שיינתן לו היתר לנישואים נוספים, שבהם יוכל הגבר להביא ילדים לעולם, מבלי שיחשבו לממזרים. זאת, להבדיל מאישה שתסורב לגט, שעליה יופעלו סנקציות קשות, כמו אי היכולת להמשיך בחייה ולמעשה עליה להיות כבולה לבעלה.

נושא סרבני הגט מוכר כיום ועורר שיח ציבורי במהלך השנים האחרונות. טיפול בסרבנות הגט מוטל כאמור על בתי הדין הרבניים, כאשר במהלך השנים ניסו להפעיל סנקציות על סרבני הגט, ללא הצלחה רבה.

ידועים בציבור

מערכות יחסים בין בני זוג, אינן מחייבת אותם בנישואין על מנת שיכירו בהם כשותפים לחיים, בכלל ההיבטים הרלוונטיים. לעיתים, הסיבות לקיומה של זוגיות לא ממוסדת, נובעות מטעמי אידיאולוגיה ולעיתים נובעות מחוסר יכולת להינשא בהתאם לדיני האישות, הכפופים בישראל לדין העברי–דתי, שהשפיטה בעניינם נערכת  בבית הדין הרבני, זאת מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים").

במאמר שלפניכם/ן, נסקור: מהם התנאים להגדרת בני זוג בתור "ידועים בציבור", מה הדין באשר לחלוקת רכוש בין בני זוג ידועים בציבור וכן, מה הדין בעת פרידה (דהיינו – אפשרות למזונות "משקמים") וירושה, בין ידועים בציבור.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף ליעוץ של עורך דין לענייני משפחה.

תנאים להגדרת בני זוג בתור "ידועים בציבור"

קיימת הנחה חברתית רווחת, אך שגויה, כי בני זוג המוגדרים "ידועים בציבור", הם כאלו הנמצאים במערכת יחסים אינטימית העולה על 7 שנים. לפי הפסיקה, השנים אינן מהוות מדד או פרמטר, לידועים בציבור. זאת ועוד, על מנת שבני זוג יוגדרו כידועים בציבור, עליהם לקיים את התנאים הבאים, שלרוב משמשים כאינדיקטור להכרעה האם בני זוג הם אכן ידועים בציבור: ניהול משק בית משותף (לרוב, מתבטא בחשבון בנק משותף ומגורים תחת אותה קורת גג) ושותפות חיים. תנאי נוסף, הוא קשירת גורל. כלומר – יש להתרשם כי התנהלות החיים של בני הזוג, אכן מעידה על קשירת גורל משותף בין השניים.

נבהיר כי בעבר, בית המשפט היה צריך להשתכנע, בכל מקרה לגופו, כי השניים העומדים לפניו מוגדרים כידועים בציבור. כיום, מספיקה עמידה בתנאי הבסיס. ניתן לחזק זאת על ידי הצהרה משפטית כמו הסכם שותפות, אך אין חובה לעשות כן. הצורך של בני זוג שאינם נשואים, להיות מוגדרים כידועים בציבור, נובע בעיקר מהזכויות המגיעות להם מכוח הכרות החברה ומוסדות הממשל – באורח חייהם ובזוגיות ביניהם. 

חלוקת רכוש - בהתאם להלכת השיתוף:

בסיטואציה של פרידה או סיום קשר, מסיבה כזו או אחרת, יחול על רכושם של ידועים בציבור, הסדר מכוח הלכת השיתוף. לפי הלכה זו, בני זוג המוגדרים ידועים בציבור וזוגות שנישאו לפני שנת 1974, יחלקו את רכושם הנצבר, שווה בשווה. לפי הלכת השיתוף, בני הזוג מקבלים זכות קניינית מרכוש בן זוגם האחר, במידה וניתן להוכיח חזקת שיתוף ברכוש או בחלק מהרכוש. 

בעת פרידה - מזונות משקמים:

כאשר בני זוג נשואים, מתגרשים, קיימת לאישה, במקרים מסוימים, זכות לתבוע מזונות אישה – שהם תשלומים ייעודים לכלכלת האישה, בתקופה שבין פתיחת הליך הגירושין ועד מתן הגט (מדובר בהליך ארוך, שמהווה חלק בלתי נפרד מהליך הגירושין). נעיר כי תכליתם של מזונות אישה, היא להבטיח לאישה קיום כלכלי הולם, גם בשלב שבעלה עוזב את ביתם המשותף וזאת עד למתן הגט ואז, לפי ההלכה, על הבעל לא חלה יותר חובה לזון את אשתו. מזונות אישה תאמו בעבר למצבים שבהם אישה לא הייתה מתפרנסת, אלא נתמכת על ידי בעלה. גם היום, אלו יהיו השיקולים למתן מזונות אישה וזאת כמעין רצון לגרום ל"נחיתה רכה" לחיים עצמאיים וכדי שהאישה תוכל לשקם את עצמה.

מכאן, למונח "מזונות משקמים", שהוא המקביל למונח "מזונות אישה". תכליתם של מזונות משקמים, היא להעניק לאישה תקופת זמן להשתקם בתחילת חייה החדשים (לזוגות ידועים בציבור אין צורך במתן גט או בכל אסמכתא אחרת לסיום הקשר) ומכאן נקבע בפסיקה, כי מזונות אלו יהיו מזונות אזרחיים מכוח דיני החוזים – ובלבד שהאישה אכן יכולה להוכיח את תלותה בבן זוגה, בתקופת הקשר הזוגי. 

ירושה בין ידועים בציבור:

לפי חוק הירושה, התשכ"ה–1965 (להלן: "חוק הירושה"), בן זוגו של הנפטר רשאי לרשת אותו. לפי חוק הירושה, בעת הכרת בן הזוג כידוע בציבור, הרי שלעניין חוק הירושה, יחולו על בן הזוג דיני הירושה. כלומר – בן הזוג הידוע בציבור, יירש כדין את בן זוגו הנפטר. 

משפחה רחבה של ידועים בציבור:

בניגוד לחשש של רבים, זוגות ידועים בציבור מקימים משפחות רגילות לכל דבר ועניין ואין הבדל בין הורים שמקימים משפחה כידועים בציבור, לבין זוגות נשואים, מבחינת הזכאות המשפחתית להטבות וכיו"ב. 

סיכום:

ידועים בציבור אמנם זוכים לזכויות שוות לזוגות נשואים, אך קיימות לכך מגבלות. לכן, מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, על מנת שיוכל לכוון את בני הזוג הידועים בציבור, למיצוי זכויותיהם.

מזונות ילדים

החובה לשאת במזונות ילדים, היא חובה הנובעת מכוח הדין הדתי – אישי. מזונות ילדים, הם לא אחת מושא למחלוקת קשה בין בני זוג, שנמצאים בהליך גירושין. אך על מנת להבין מהם מזונות ילדים, מתי יש לשלם מזונות ילדים, מתי ניתן לפטור אבות מתשלום מזונות ילדים ועוד, חיברנו את המאמר שלהלן, אשר יעסוק בכל מה שחשוב לדעת על מזונות ילדים. כל זאת – לידיעתכם ונוחיותכן\ם הגולשים והגולשות, כדלקמן:

נעיר כי המאמר הזה הוא כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי. 

מהם מזונות ילדים?

לפי הדין הדתי – עברי, על האב מוטלת חובה מוחלטת לשאת בתשלום מזונות לטובת ילדיו. מזונות הם בעצם תשלום חודשי קבוע, שבו נושא האב, כדי להבטיח לילדיו קיום כלכלי הולם. מזונות משולמים בהתאם לכל ילד, על פי צרכיו. מזונות ילדים מתחלקים לשני סוגים – מזונות מדין חובה ומזונות מדין צדקה.

מזונות מדין חובה, כוללים את המזונות הנוגעים להוצאות הבסיסיות הנדרשות לגידול הילד. במזונות אלו, חייב האב בחובה מוחלטת, שאינה תלויה בגובה הכנסתו. מזונות מדין צדקה, מתייחסים למזונות הנדרשים להוצאות רגילות, שאינן מוגדרות בתור הוצאות בסיסיות הנדרשות לגידול הילד.

הכלל הוא כי עד גיל 6, כל ההוצאות הנוגעות לגידול הילדים, הן הוצאות בסיסיות הנדרשות לקיומם הבסיסי ולכן עד גיל 6 חייב האב במזונות מדין חובה. כלומר – הוא חייב מבחינה מוחלטת במזונות ילדיו. לעומת זאת, בין גיל 6 לגיל 15, האב חייב במזונות מדין חובה בכל הנוגע להוצאות הבסיסיות הנדרשות לגידול ילדיו, אך בכל הנוגע להוצאות הלא בסיסיות, חייב האב מכוח דין צדקה. כלומר – בהתאם ליכולתו הכלכלית ובהתאם להכנסתו וגם להכנסת האם.

למעשה, אב חייב במזונות ילדיו כבר מהרגע שבו הוא אינו מתגורר בדירת המגורים המשותפת עמם. כבר בשלב זה, הילדים, באמצעות אמם, רשאים להגיש תביעה למזונות זמניים, הן לבית המשפט לענייני משפחה והן לבית הדין הרבני. מזונות זמניים – כשמם כן הם, יכולים להשתנות בפסיקה הסופית. כאמור, תביעת מזונות יכולה להתברר בשתי הערכאות המוזכרות, הואיל ולשתי הערכאות יש סמכות מקבילה.

האם למשמורת משותפת בין ההורים יש השפעה על מזונות ילדים?

התשובה חיובית. קודם כל נעיר, כי משמורת משותפת היא משמורת שבמסגרתה שני ההורים נושאים באחריות שווה לגידול הילדים, הן מבחינת האחריות וכל שכן מבחינת המועדים שבהם הילדים שוהים אצל הוריהם. זאת, בניגוד לסיטואציה שבה הורה אחד אחראי על הגידול השוטף (ובהתאמה נהנה ממשמורת בלעדית וההורה השני נהנה מהסדרי ראיה).

עד לאחרונה, התפיסה וההלכה המשפטית היו כי יש להפחית ממזונות האב, אך עדיין האב יהיה חייב במזונות מדין צדקה וכל שכן במזונות מדין חובה. עם זאת, ממש לאחרונה פסק בית המשפט העליון באופן תקדימי, כי במידה והורים מקיימים משמורת משותפת ואין ביניהם פערי הכנסה משמעותיים, אזי שיעור המזונות מדין צדקה יחולק באופן שווה בין ההורים, מבלי לתת דווקא עדיפות לאב, כך פסק בית המשפט העליון ונצטט את הדברים מפאת חשיבותם: "בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל ובשים לב למכלול נסיבות המקרה" (בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, (פורסם בנבו), בעמ' 125 לפסה"ד).

אם האב מתחמק מתשלום מזונות - מה ניתן לעשות?

במקרה שבו אב אינו נושא במזונות, אזי ילדי האב, באמצעות אמם, רשאים לפעול בשתי דרכים: הדרך האחת, היא לפנות להוצאה לפועל, בהליך מיוחד. הדרך השנייה, היא לפנות לביטוח לאומי. בהתאם למבחני הכנסה, הביטוח הלאומי נושא במזונות ובמקביל מגיש תביעה נגד האב בגין הכספים שבהם נשא במקום האב. מעבר לכך, במקרים שבהם אב מתחמק מתשלום מזונות, רצוי מאוד לפנות לעורך דין משפחה, לייעוץ פרטני. 

האם ניתן לפטור את האב מתשלום מזונות?

התשובה שלילית. לפי ההלכה היהודית, המקרה היחידי שבו אפשר לפטור אב באופן מלא מתשלום מזונות ילדים, הוא במקרה שבו ילדו מוגדר בתור "מורד". כלומר, במקרה שבו הילד מסרב לקיים בחוסר תום לב, כל קשר עם האב. עם זאת, התפיסה של בתי הדין ובתי המשפט, היא לא לפטור אבות מחובת מזונות, אלא במקרים חריגים ביותר. 

לסיכום:

למזונות ילדים יש תכלית הומאנית וסוציאלית והיא להבטיח שלילדי האב יהיו חיי רווחה וכבוד. עם זאת, ענייני מזונות מהווים לא אחת סלע מחלוקת קשה בין הורים בהליך גירושין ולכן תמיד כדאי לפנות לעורך דין גירושין בעל ניסיון.